פסק-דין בתיק עמ"נ 36468-10-12

1.                 ערעור מינהלי על החלטת ועדת הערר לענייני ארנונה שליד עיריית אשדוד מיום 22.7.12 לשנים 2006-2010, אשר קבעה כי ההחלטות בהשגות ניתנו במועד ודחתה את רב טענות המערערים בדבר סיווג הנכסים וגודל השטח לחיוב.

הטענה העיקרית בערעור כי המשיב איחר במתן תשובה להשגה כנדרש בסעיף 4 (ב) לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) תשל"ו-1976 (להלן- " החוק"), ולכן היה על ועדת הערר לקבל ההשגה.

2.                 המשיב טוען כי התשובות להשגות נתנו במועד, משנכתבו תוך התקופה של 60 הימים שנקבעו בחוק, למתן מענה.

מוסיף הוא כי המועד הרלוונטי הוא מועד מתן התשובה ולא מועד קבלתה בידי הנישום וכי בשנים הרלוונטיות זו היתה הפסיקה השלטת, שדי במתן מענה על ידי הרשות בתוך תקופת 60 הימים, כדי לעמוד בהוראת החוק, פסיקה ששונתה במהלך שנת 2012, לכן קמה למשיבה טענת הסתמכות.

הטענה כי יש לקבל העררים באין תשובה במועד לא נטענה על ידו המערערות בסיכומיהן בפני ועדת הערר ומשכך מנועות הן מלהעלות הטענה במסגרת הערעור, הגם שאין כל הוראה המונעת מוועדת הערר - אף בהעדר תשובה - לדרוש מהנישום שיוכיח טענותיו ואין לחסום את ועדת הערר מלדרוש מנישום הטוען לגודל השטחים שימציא תשריט מדידה.

גם אם מדובר באיחור במתן תשובות להשגות, אין להפעיל את הסנקציה בנסיבות שכאן, סנקציה שהנה קיצונית ויש להפעילה רק במקרים חריגים ולבית המשפט הסמכות להימנע מהפעלת הסנקציה, אם שוכנע כי להשגות לא היה סיכוי להתקבל. עוד נטען כי לאחר שועדת הערר הורתה על ביצוע מדידה משותפת חזרו המערערות מההשגה והערר לשנת 2010, ערר בו "מחזרו" ההשגות והעררים לשנים 2006-2009 וכללו טענות לא נכונות.

הסנקציה שבסעיף 4(ב) נועדה לשרת נישומים המעלים טענותיהם בתום לב ובמטרה לבררן בהגינות, שלא כדוגמת המערערות כאן.

עוד נטען כי המבחן של מועד קבלת התשובה מציב קשיים רבים, כיוון שהיכולת של מנהל הארנונה לשלוט בו היא מוגבלת ביותר ונישומים יכולים לכוון קבלת התשובה כרצונם ועל פי שיקולים פסולים לחלוטין וגם כאן, המועד בו התקבלו התשובות מקורו בחותמת "נתקבל" במשרדו של בא כוח המערערים, אלא שאין בכך כדי להצביע באופן חד משמעי על מועד קבלת התשובות בפועל בידי המערערת, שכן מטבע הדברים יתכן מצב בו התשובות ישארו בתיבת הדואר ימים מספר. מה גם, שבאחד המקרים חותמת שהוטבעה בזמן אמת תוקנה לאחר מכן בכתב יד. גם אם התשובות היו נשלחות בדואר רשום, לא ניתן היה לדעת המועד המדוייק של קבלתן, שכן המועד לאיסוף הדואר תלוי בהתנהגות הנמען.

עוד נטען לחוסר תום לב של המערערות, אשר הגישו השגה ועררים נגד שטחי הנכסים ו/או סיווגם ללא תימוכין, אף שהובהר להן כי מצופה מהן להעלות טענותיהם בצירוף אסמכתאות ותסריטי מדידה.

3.                 המחלוקת העיקרית שבין הצדדים טמונה בשאלה, האם העובדה שהתשובות של מנהל הארנונה לא נמסרו במועד של 60 הימים הקבוע בסעיף 4 לחוק, מחייבת קבלת ההשגה, ללא שיקול דעת.

סעיף 4(א) לחוק קובע כי יש ליתן תשובה על השגה תוך 60 יום.

סעיף 4(ב) קובע " לא השיב מנהל הארנונה תוך 60 יום - יחשב הדבר כאילו החליט לקבל את ההשגה, זולת אם האריכה ועדת הערר האמורה בסעיף 5, תוך תקופה זו, את מועד מתן התשובה מטעמים מיוחדים שירשמו, ובלבד שתקופת ההארכה לא תעלה על 30 יום".

הנוסח של סעיף 4(ב) הינו נוסח מצווה, " לא השיב" מנהל הארנונה תוך ששים יום, התוצאה היא קבלת ההשגה. נוסח הסעיף מדבר על "השיב", השאלה האם ניתן לומר שדי בכך שמנהל הארנונה יכתוב תשובתו, גם אם לא שלח אותה והיא לא הובאה לידיעת הנושים. סבורה אני שהמשמעות של "השיב" בעניינינו, מתייחסת לכל הפחות שמנהל הארנונה, בתקופת 60 היום, גם שלח מענה זה למגיש ההשגה.

עוד טוען ב"כ המשיבה, שלא ניתן לסמוך על החותמת "התקבל" במשרד ב"כ המערערת, אלא שהמשיבה לא הניחה תשתית ראייתית, כי המענה להשגה התקבל במועד אחר או לפי המועד בו נשלחה התשובה, יכול היה המענה להתקבל במועד אחר. לו סברה המשיבה שחשיבות לעניין יכלה לשלוח המענה בדואר רשום עם אישור מסירה. עסקינן למעשה בטענות בעלמא, שאין בהן ממש.

4.                 הועדה קבעה כי, ההשגה לשנת 2006 הוגשה ביום 11.4.06 התשובה נתנה ביום 8.6.06 והתקבלה אצל המערערים ביום 18.6.06, כאשר המועד האחרון למתן התשובה, לעמדת המערערים הוא 11.6.06 וזה גם המועד המופיע על המעטפה בה נשלחה התשובה.

לגבי ההשגה השניה לשנת 2006, נקבע כי זו הוגשה ביום 6.3.07 ותשובה נתנה ביום 30.4.07 הועדה אינה מציינת מתי התקבלה התשובה אצל המערערים והמערערים טוענים כי זו התקבלה ביום 13.5.07 ולא ברור מתי נשלחה.

שנת המס 2007 - השגה הוגשה ביום 13.3.07 והתשובה נתנה ביום 9.5.07 והיה ליתן התשובה עד יום 12.5.07. התשובה התקבלה בדואר רגיל ביום 17.5.07 והמעטפה נושאת חותמת של משלוח הדואר 15.5.07.

ב"כ המערערת טוען כי המשיב אף הודה בועדת הערר כי בשנת 2006 נשלחה ההשגה באיחור (פרו' ועדת הערר מיום 13.4.10  - נספח 18 לנספחי המשיב), כך גם לגבי שנת 2009, נטען בהודאת המשיב לאיחור במתן התשובות (נספח ב' למוצגי המערערת פרו' ועדת הערר מיום 7.4.11).

שנת המס 2008 - ההשגה הוגשה ביום 14.7.08, התשובה נתנה ביום 3.9.08 והתקבלה ביום 15.9.08, כאשר המועד למתן התשובה חל ביום 14.9.08.